סדרת כשלי בטיחות מזון בשנים האחרונות שאחראית לאשפוז של עשרות אלפי ישראלים מדי שנה, מחייבת לדעת ד"ר רוברטו דלה רוקה , יו"ר האיגוד הישראלי לאיכות ובטיחות מזון, שינוי יסודי במערכת בטיחות המזון ובמיוחד של החקיקה המיושנת. ראיון מטריד על מציאות מעוררת דאגה
אבי אובליגנהרץ
בחודש אוגוסט האחרון הזדעזעו תושבי ישראל לנוכח תחקיר מקיף ששודר בתוכנית "הכול כלול" בערוץ 10, וחשף את הזוהמה וליקויי התברואה הקשים שהתגלו במטבחים של חלק מבתי המלון המובילים בארץ.
הממצאים המטרידים שבאותה מידה יכלו להתגלות בחלק ממסעדות היוקרה, מטבחי חברות הקייטרינג הגדולות בישראל וכדומה, רק ממחישים את אוזלת ידן של הרשויות לאור הנזקים הבריאותיים הנגרמים לעשרות אלפי ישראלים בשנה בדמות קלקולי קיבה, אשפוזים וכדומה, מכשלים בהגיינה ובטיחות מזון.
המציאות השוררת בתחום בטיחות המזון בישראל צריכה לעורר דאגה בקרב הממונים על הנושא סבור מומחה בטיחות המזון, ד"ר רוברטו דלה רוקה שעומד בראש האיגוד הישראלי לאיכות ובטיחות מזון. "חייבים לעשות ניקיון יסודי או חריש עמוק בחקיקה שלטעמי עדיין מיושנת מדי ולא עונה על צרכי הציבור למרות חקיקת בזק של חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), תשע"ו-2015.
"כדאי גם להקים גוף על שיתעסק במזון דוגמת ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקני, א.א), ויפעל בשיתוף עם נציגי התאחדות התעשיינים, איגוד לשכות המסחר ואנשי בטיחות מזון", מבהיר דלה רוקה.
דלה רוקה נולד לפני 61 שנה במילאנו ועלה ארצה ב-1979 לקיבוץ סאסא. על פי בקשת הקיבוץ הוא התחיל בלימודי וטרינריה באיטליה אותם השלים בסופו של דבר בפקולטה לחקלאות ברחובות של האוניברסיטה העברית. עם סיום הלימודים התקבל לעבודה בשירותים הווטרינריים וכעבור 10 שנים עבר לנהל את מחלקת אבטחת איכות ואיכות הסביבה ברשת שופרסל במשך כ-15 שנה. בשלוש השנים האחרונות משמש דלה רוקה כיועץ פרטי לבטיחות מזון, לקיימות ולאחריות תאגידית בשוק הפרטי, וכאמור כיו"ר האיגוד הישראלי לאיכות ובטיחות מזון. אם לא די בכך הרי שהרזומה העשיר שלו כולל גם הופעות בקולנוע ובתיאטרון, שופט בענף השחייה, סגן נשיא לשכת המסחר ישראל- איטליה ויו"ר סניף מרצ ברחובות וחבר בהנהגה הארצית של המפלגה.
האיגוד הישראלי לאיכות ובטיחות מזון הוקם בשנת 2015 כפורום וולנטרי ומתוך כוונה לשפר את בטיחות המזון בישראל, תוך מתן מענה לעוסקים בתחום והצגת עמדות מול גורמי הממשל השונים. האיגוד מקפיד לקבל בשורותיו אנשי מקצוע מהשוק הפרטי ולא הציבורי, ובין כ-40 חבריו ניתן למצוא טכנולוגי מזון ווטרינרים של רשת שופרסל וטיב טעם, מנהלי בטיחות מזון בחברות המזון המובילות ויועצי מזון שנותנים שירותים לשאר הרשתות ועסקים בינוניים וקטנים בענף. דלה רוקה מציין שהטריגר להקמת האיגוד היה למעשה "חוק הקורנפלקס" שבמהלך הדיונים עליו הבינו מייסדיו את הנחיצות בגוף מקצועי שייצג את ענייניהם בפני הרשויות. "אנחנו מוכרים על ידי משרד החקלאות והבריאות ומוזמנים לדיונים אצלהם. בניגוד לטכנולוגי מזון, וטרינרים ורגולטורים אחרים המפקחים על הנעשה מתוך משרדי הממשלה, אנחנו נמצאים בשטח ויודעים את הבעיות האמיתיות של הלקוחות שלנו שחלקן כלל לא מובא לתשומת לבן של הרשויות מתוך חשש מהן.
"אנחנו הגוף עם האצבע על הדופק ואמור להציף את הבעיות בפני הרשויות מצד אחד, ומצד שני, לסייע במתן פתרונות. כמובן שהקו האדום שלנו הוא בריאות הציבור. לעולם לא נסכים ונתן למשהו שפוגע בבריאות הציבור. בנושא הזה אין לנו פשרות ולא עיגולי פינות. את הידע הרב שלנו אנחנו שואבים ממה שקורה בחו"ל. אנחנו מעודכנים ומסתובבים הרבה באירופה וארה"ב, ורואים כיצד מיישמים שם בפועל תקנות בטיחות מזון".
בניגוד למה שקורה מעבר לים, המציאות בשטח על פי דלה רוקה היא עגומה למדי, ולו בגלל שחלק נכבד מחוקי בטיחות והיגינה במזון מיושן, חלקם בכלל פקודות מתקופת המנדט, וכשמנסים לשנות את המצב כפי שקרה בחוק הקורנפלקס "הכל נעשה בחפזון. עשרות רבות של עמודים וסעיפים מבלי לתת עליהם את הדעת, ועוד מעבירים את זה תחת חוק ההסדרים תוך חצי שנה בלבד. היה רצוי לעשות הכל באופן תהליכי, לבחון את כל ההשלכות לעומק ולהימנע מכל הבעיות שלא נתנו עליהן מראש את הדעת, וצצו במלוא חומרתן מאז שנכנס החוק לתוקף. רק אחרי שבנו את הבניין עלו על כל הפאקים שיש בו".
אחד המקומות בהם נדרשת רמה גבוהה של הגיינה הוא האיטליזים והקצביות. בעוד שבמדינות המערב קצבים נדרשים לעבור הסמכה, הרי שבישראל אין למעשה כל מסלול מקצועי שיכשיר את בעלי המקצוע ולמעשה כל מי שרוצה יכול לעבוד במקצוע. אם לא די בכך הרי שרמת הפיקוח לדברי דלה רוקה אינה אחידה. כך למשל קיים פיקוח הדוק בקצביות של הרשתות המובילות ואילו בקצביות הפרטיות הפיקוח רופף יותר בעיקר בשל מגבלות כח אדם.
האם התקנות הרוגלטוריות הקיימות בעסקי מזון מפחיתות את הסיכונים לבריאות הציבור?
"זוהי שאלה מאוד מורכבת כי מדובר בעשרות חוקים עליהם מופקדים שני משרדי ממשלה כאשר במשרד החקלאות רוב החוקים הם עדיין פקודות או חוקים מיושנים. יש בהחלט ניסיון לשנות את המצב במשרד החקלאות וגם במשרד הבריאות, אבל לדעתי נותרה עבודה רבה בנידון. דרושה רוויזיה מעמיקה של כל החוקים הקיימים לטובת עדכון ווידוי שאין סתירה בין חוק אחד למשנהו, ומנגד להיפטר מחוקים וצווים ארכאיים שניתנו בשנות ה-50 כשהמדינה היתה במצב חירום.
"בעוד שבארה"ב ואירופה יש אחריות שילוחית על יצרני המזון ורק מי שעבר על החוק ונתפס נענש, בארץ התפיסה לגמרי הפוכה. 'כולם רמאים, עושקים וכו' עד שלא יוכיחו אחרת'. צריך לשנות את החוקים ולהפוך אותם לעדכניים, לאפשר ליזמים לעבוד בלי משקולות, ולשלול את רשיון העסק ממי שעבר על החוק. כל עוד אין סדר ואחידות, העסק יקרטע. חייבים להכניס סטנדרטיזציה כי היום כל רשות וגוף מפקח מגיע לבית העסק, ודורש מבעליו דברים שבחלקם סותרים ובחלקם לא הגיוניים. ככה אי אפשר לחיות. חייבת להיות אחידות וכללי משחק ברורים, וגם גופי בקרה שבודקים גם את הגופים המפקחים".
כיצד אתה רואה באופן כללי את המצב התברואתי של בתי העסק בענף המזון בארץ?
"אם אני צריך לתת ציון הרי שהייתי נותן 6.5. ישנם עסקים שמאוד מסודרים בנושא ומקפידים היטב על הנושא, ויש כאלה שרוצים רק לקבל את הרשיון ושלא יפריעו להם לעשות מה שבראש שלהם. במדינת ה-IBS, "יהיה בסדר סיסטם" נראה כאילו כל אחד עושה מה שמתאים לו בהנחה שיהיה בסדר. חייבים לעשות סיעור מוחות בין הרגולטורים ליועצי הבטיחות למיניהם כדי למצוא דרכים לשיפור המצב, כי יש בהחלט לאן להשתפר. אחרי הכל חיים של אנשים מוטלים על כף המאזניים ולכן אין להקל ראש בנושא".
