בית המשפט העליון אישר מסלול עוקף תעודת כשרות. הרבנות: זהו יום שחור עבור כלל צרכני הכשרות במדינת ישראל
למרות שאינן רשאיות להציג את עצמן ככשרות ללא תעודת כשרות כחוק, מסעדות יכולות לתלות אישורים ופרטים אחרים שיציגו את החומרים ואת דרכי הבישול בהם. כך קבע בית המשפט העליון בהרכב מורחב בראשות הנשיאה, השופטת מרים נאור.
בהתאם לפסק הדין המקורי של בג"ץ הקובע כי שימוש במילה "כשר" על הטיותיה מותנה בקבלת תעודת כשרות כחוק, קבע ההרכב בראשות השופטת נאור שתעודה כזו יכולים להעניק הרבנות הראשית לישראל וגופי כשרות אחרים שהוסמכו על ידה.
בד בבד, בתי אוכל יכולים לפרוס בפני לקוחותיהם את המידע על מקורות המזון ועל דרכי הכנתו, תוך שהם מדגישים שאין בידם תעודת כשרות, כך שהלקוחות יוכלו להחליט בעצמם האם לאכול בהם. בכך, אימצו שופטי בג"ץ את עמדת הפרקליטות ודחתה את עמדת הרבנות הראשית, אשר יוצגה בנפרד.
ביסוד חוק איסור הונאה בכשרות עומדת תכלית צרכנית ולא דתית: למנוע את הכשלתם של מי שמעוניינים במזון כשר. שימוש במילה "כשר" בלא תעודה מתאימה, אינו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק, וכל שימוש במילה זו על הטיותיה יהווה בדיוק את ההטעיה אותה מבקש החוק למנוע. "כשר הוא כשר הוא כשר – ומי שאין בידו תעודת הכשר לא יוכל להתהדר בתואר 'כשר'", קובעת נאור.
עם זאת, נאור מציינת אין לקבל את הטענה לפיה קיימים רק שני מצבים: כשר וטרף. קביעה כזאת סותרת את האוטונומיה של הסועד ואת תכליתו של החוק. "יכול חנווני להעיד על מרכולתו. אין דבר בחוק המלמד שאסור לבית אוכל להציג מצג אמת בדבר המזון הנמכר בו. אכן, בית אוכל שלא ניתנה לו תעודת הכשר לא יכול להציג עצמו כ'כשר', אך אין בכך כדי למנוע ממנו להציג מצג אמת בכתב, המפרט את הסטנדרטים עליהם הוא מקפיד ואת אופן הפיקוח על שמירתם", היא אומרת.
הרבנות הראשית אומרת בתגובה: "באמצעות פסיקה זו פוגע בית המשפט בצרכן אשר מעוניין לצרוך כשרות ואינו בקיא בכלל הסטנדרטים ההלכתיים. זהו יום שחור עבור כלל צרכני הכשרות במדינת ישראל. במתן האפשרות לבית העסק להציג את עצמו כשומר על כללי הכשרות מבלי פיקוח ראוי וגוף רגולטורי מוסמך, נפתח פתח להונאות כשרותיות קשות ומורכבות ששום גוף לא יאכוף, אין מי שיערוב לצרכן המזון ש'מצג האמת' מתנהל על-פי ההלכה הסדורה והמסורת היהודית".
